ילדי העברים

ילדי העברים // שחר מריו מרדכי

 

אָבִי שְׁחוּם עוֹר וּשְׂעָרוֹ פֶּחָם

שַׁתְקָן וְרָזֶה, מַבָּטוֹ חוֹרֵךְ כְּלַהַבְיוֹר.

בִּפְסַק לֵב חָצוּב כִּבְאֵר וְקָשֶׁה כְּאֶבֶן צֹר

אִמִּי אוֹהֶבֶת אֶת גּוּפוֹ מֻכֵּה הַלַּהַט וְהַחַם.

 

צָף אָבִי עַל הַבְּאֵר וְעַל הַבְּעֵרָה.

בְּתֵבַת גֹּמֶא מְקֻלֶּפֶת זֶפֶת וְחֵמָר

הִצְפִּינָה אִמִּי אֶת אָבִי הַסָּמָ"ר;

וְאָבִי הָיָה עֶלֶם, וְאִמִּי נַעֲרָה.

 

מְפֻחָם, חָרוּךְ וְכָרוּךְ בְּתַחְבּוֹשׁוֹת

שָׁב אָבִי בְּתֹם שִׁשָּׁה יָמִים מְלֹהָטִים

מִמִּצְרַיִם. עִם אֶחָיו. וְרָאָה בְּסִבְלוֹתָם.

 

הַחַיָּלִים, אוֹמֶרֶת אִמָּא, הִסְתַּדְּרוּ בִּשְׁלָשׁוֹת.

הַחַיִּים, הַפְּצוּעִים וְהַמֵּתִים;

וְאָבִיךָ בִּשְׁלָשְׁתָּם

 

מתוך הספר "עבוֹר את הלילה בלוֹע האש"

פוסטים נוספים