מקור קדום ממדרש חכמים שכולו שירת הלל לאהבת העבודה, כאפיק התפתחות אישית ורוחנית של האדם. המלאכה מוצגת במדרש ממקורותיה. כבר אלוהים שבורא את העולם בדיבור מוצג כאן כמי שבחור לעשות ולעסוק במלאכה, ובצלמו גם האדם מוצג כאן כמי שעבודה היא מתחומיו הפנימיים. המדרש מציג את העבודה בימי מעשה כלא פחותה מהשבתון של שבת. וכן היא מוצגת כמעשה המכונן את השראת השכינה האלוהית בקרב העם במסורת ישראל.
במדרש "אבות דרבי נתן" (נוסח ב · כא:) שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות ואל תתודע לרשות.
אהוב את המלאכה חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים קל וחומר ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא ברא אותו אלא בדבר שנאמר (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו" והוא כתיב שעשה מלאכה שנאמר (בראשית ב, ב): "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה:
רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה שנאמר (שם, טו) "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", וכי עבודה היה צריך או שמירה היה צריך אלא לעמוד על דבריו שנאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" [וזהו עבודה] וכן הוא אומר (שם ה, א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" [וזהו שמירה]:
ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על (התורה) [והשבת] כך נצטוו על המלאכה שנאמר (שמות כ, ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך":
רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. מנין איש פלוני אוכל. מנין הוא שותה. משל למה הדבר דומה לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת עצמה ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם:
רבי יוסי אומר גדולה היא מלאכה שלא שרתה שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ועוד אמר רבי יוסי גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו כיצד? היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל והיו בידו מעות הקדש ואכל הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עוסק במלאכה:
לשיחה:
- מה היא מעלת המלאכה ועבודת האדם כערך חיובי במסורת ישראל לפי המקור?
- מה הערך החיובי של עבודה כיום עבורכם? בדור של שפע מה מקבל אדם שמתמסר לאהבת מלאכה ולעבודה כערך?
