תגיד נגיד // צוריאל אסף
אִם לֹא נַגִּיד אֶת מוֹלַדְתֵּנוּ
הִיא תֵּחָקֵק לָנוּ עַל הַמֵּצַח
לִהְיוֹת עַם מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנַת
זֶה טַעַם הַחֲלוֹם שֶׁכִּמְעַט
כְּבָר נָמָר
בְּפִי מִי שֶׁבְּכַפָּם
הַמַּזְמֵרָה שָׁרָה שִׁיר חַד וּבָהִיר
וְאֶת זֵעַת עֲמָלָם רָווֹת חֲמָמוֹת הָאָרֶץ,
מַסְמִיק בָּן עֲדַיִן עַד שֶׁיַּבְשִׁיל
הַסָּלָט הַבָּא שֶׁלִּי. גַּם שֶׁלְּךָ.
