בחירת תוכן :

אושפיזין

הבנת מהות מנהג האושפיזין ומתוכו יציאה לפעולה מעשית

חלק א:

מארחים

מטרת החלק:

לחקור את מי ולמה אנחנו מזמינים לאירוח בבית

"הכסא הריק"- כל חניך מקבל כסא. בחדר מפוזרים עיתונים, דפים, דבק, צבעים, כל אחד צריך ליצור דמות שהכי היה רוצה שתתארח אצלו בסוכה- דמות אמיתית או דמיונית. אפשר גם ליצור מראש באמצעות בריסטולים מעין דמויות ריקות שכל אחד צריך למלא ולהושיב בכסא.

נשאל: – מדוע בחרת בדמות הזו?

  • האם היא מסמלת משהו בעבורך?
  • האם אתם מרבים לארח חברים/ משפחה בביתכם?
  • איך מרגיש לכם להתארח אצל אחרים? מה אתם אוהבים/לא אוהבים בזה?

*מתוך השיחה מרכזים סיבות שונות לכך שאנחנו מארחים ומזמינים אלינו אורחים.

חלק ב:

נפגשים

מטרת החלק:

נחשוב מה מייצר מפגש של אנשים שונים

בארי צימרמן מפגיש בסוכה את עם ישראל- קוראים את השיר של בארי צימרמן "שלומית בונה סוכת שלום" (נעמי שמר) (נספח א')

*לחלק את הקראת השיר לחניכים ע"פ הדמויות שבו, רצוי להביא עזרים. הדמויות נופיעות בפסקה הראשונה:

דּוֹדָה אַחַת (חוֹקֶרֶת תָּנָ"ך)

דּוֹדָה שְׁנִיָה (חַקְלָאִית מֵחֶבֶל תַּעְנָךְ)

דּוֹד אֶחָד (מְלַמֵּד בִּישִׁיבָה)

בֶּן דוֹד אֶחָד (שֶׁחָזַר מִן הַמִּזְרָח)

אִמָּא וְאַבָּא שֶׁבָּנוּ אֶת הַסֻּכָּה

וְיַלְדָה אַחַת, חֲכָמָה וְסַקְרָנִית,

שֶׁמָּמָשׁ בְּמִקְרֶה קוֹרְאִים לָה שְׁלוֹמִית.

 

נשאל: – האם בונים במשפחותיכם סוכה?

  • איזה מפגשים נוצרים מהישיבה בסוכה?
  • ע"פ השיר,מה יוצר "סוכת שלום"?
  • לאחר קריאת השיר, איזה אנשים הייתם רוצים לארח בסוכתכם? איפה הייתם רוצים להתארח?

חלק ג:

יוצאים

מטרת החלק:

יציאה לפעולה קבוצתית

  1. מעיינים בעיתונים הפרושים בחדר (ניתן להיעזר גם בעיתונים מ"הכסא הריק"), ומוצאים כתבות על אנשים שבאמת היו צריכים את העזרה שלנו. (ניתן לפזר נתונים שמתפרסמים לפני החג ע"י עמותות שונות כמו 'לתת' ועוד)
  2. נספר על מנהג האושפיזין: מצווה להזמין אורחים לסוכה ובעיקר נזקקים שנבצר מהר להכין סוכה בעצמם, ובכך לדאוג לעניים. בחג זה מודגש רעיון השוויון והשיתוף של המעמד החלש "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך"(דברים, ט"ז, 14). במושג סיוע לנזקקים אנחנו מתמקדים ב"מתן בסתר", שלא על מנת לקבל תמורה או הערכה, אלא בשם הסיפוק שבידיעה שעזרת למישהו תוך שמירה על כבודו.
  3. נשאל האם היינו רוצים לנקוט פעולה כקבוצה ברמה כלשהי? מבניית סוכה קבוצתית שיתופית שיוכלו לבלות ולארח בה, איסוף מזון וצעצועים לנזקקים, יצירת קשר עם עמותה כלשהי להתנדבות בחג (או אחרי) וכו.

*ניתן לסכם באמצעות הקטע הבא:

בניו של ר' חיים מצאנז עזרו לאביהם לבנות סוכה. לאחר מכן הם ביקשו ממנו כסף כדי לקנות קישוטי סוכה, אך אביהם אמר להם לחזור אליו מאוחר יותר. בינתיים הגיעו אל הבית שלושה אביונים, והרב נתן להם את כל הכסף שהיה בידו. כאשר הילדים חזרו אליו מאוחר יותר לבקש את הכסף לקישוטי הסוכה, הוא אמר להם:

"צר לי, ילדים, אבל אין לי כסף ".

"ומה עם קישוט הסוכה?" שאלו הילדים .

"הקישוטים כבר מוכנים , " השיב הרב .

הילדים הציצו אל תוך הסוכה, אך לא ראו בה שום קישוט .

"אין שם שום קישוטים, אין שם כלום , " הם אמרו .

"בקרוב תראו אותם , " ענה אביהם .

בינתיים חזרו שלושת העניים , לבושים כולם בבגדי חג חדשים, אל הבית. הרב קיבל את פניהם, ולילדיו הוא לחש ": האורחים הללו הם קישוטי הסוכה שלנו". הילדים לא הבינו, אבל שתקו, כיוון שלא רצו להיראות בלתי מנומסים. אחרי שהאורחים הלכו, הרב הסביר :

"בכל מקום בתורה שבה כתובה המלה 'סוכה' היא כתובה בלי האות ו', 'סכה', וזה בא לרמז לנו שמשהו חסר.

הסוכה, כשהיא לעצמה, איננה שלמה – משהו חסר בה. היא שלמה רק כאשר אנו מכניסים לתוכה חסד והכנסת אורחים. רק אז היא מקושטת כראוי. בחג הסוכות אנו נוהגים להזמין את האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד; נוסף עליהם אנו מזמינים גם אורחים בשר ודם: לא רק חברים וידידים, אלא גם

אנשים בודדים ואומללים. רק אז יכול חג הסוכות להיות חג של שמחה אמיתית ".

שורה תחתונה

לאחר שהבנו מהי הכנסת אורחים ואת מהות מנהג האושפיזין, אנו רוצים שהקבוצה תעבור לשלב של עשייה ויצירה בתחום העזרה לנזקקים או האירוח והנתינה.

דגשים לפעולה

נספח

"שְׁלוֹמִית בּוֹנָה סֻכַּת שָׁלוֹם"  (נעמי שמר)

בְּסֻכָּה אַחַת, יָפָה מְאֹד,

יָשְׁבוּ בַּאַחַד מֵעַרְבֵי סֻכּוֹת,

דּוֹדָה אַחַת (חוֹקֶרֶת תָּנָ"ך)

דּוֹדָה שְׁנִיָה (חַקְלָאִית מֵחֶבֶל תַּעְנָךְ)

דּוֹד אֶחָד (מְלַמֵּד בִּישִׁיבָה)

בֶּן דוֹד אֶחָד (שֶׁחָזַר מִן הַמִּזְרָח)

אִמָּא וְאַבָּא שֶׁבָּנוּ אֶת הַסֻּכָּה

וְיַלְדָה אַחַת, חֲכָמָה וְסַקְרָנִית,

שֶׁמָּמָשׁ בְּמִקְרֶה קוֹרְאִים לָה שְׁלוֹמִית.

 

וּכְשֶיֵּשׁ דּוֹדוֹת וְדוֹד

וַאֲפִילוּ בֶּן דוֹד

שְׁלוֹמִית שָׁאֲלָה שְׁאֵלָה עֲמֻקָּה:

לָמָה אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּסֻכָּה?

 

הַדּוֹדָה שֶׁחוֹקֶרֶת תָּנָ"ךְ סִפְּרָה

שֶׁגַּם בִּתְקוּפַת הַמִּקְרָא

הַפְּרִי הִבְשִׁיל בַּקַּיִץ, וְעַד שֶׁנֶּאֱסָף

בַּסְּתָו

הָיָה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הָעֲנָבִים

וְעַל הָרִמוֹנִים

עַל הַתְּאֵנִים וְעַל הַתְּמָרִים

וְהָיוּ צְרִיכִים שׁוֹמְרִים

וְהַשּׁוֹמְרִים יָשְׁבוּ רָחוֹק מִן הַבַּיִת

כְּדֵי שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ הֵיטֵב עַל כֹּל תָּמָר וְכֹל זַיִת

וּמִקְרִינַת הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּכָּה

וּמֵרְטִיבוּת הַטַּל בָּחֲשֵׁכָה

כֹּל שׁוֹמֵר הֵקִים לוֹ סֻכָּה

שֶׁנִקְרְאָה עַל שְׁמוֹ, "שׁוֹמֵרָה".

וּלְזֵכֶר הַסֻּכּוֹת שֶׁשִּׁמְשׁוּ לִשְׁמִירָה

כְּשֶׁמַּגִיעַ הַסְּתָו אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּסֻּכָּה –

כֹּה אָמְרָה וְנָשְׁמָה לִרְוָחָה

הַדּוֹדָה חוֹקֶרֶת הַמִּקְרָא.

 

הַדּוֹדָה הַחַקְלָאִית מִיָּד הִצְטַרְפָה

לַשִּׂיחָה וְאָמְרָה

שֶׁסֻּכָּה כֹּל כָּך יָפָה

לֹא עוֹשִׂים רַק בִּגְלַל הַשְּׁמִירָה

אֶלָא כְּדֵי לְצַיֵּן אֶת הַדָּבָר הָעִיקָרִי

אֶת הַמּוֹעֵד בּוֹ אוֹסְפִים אֶת הַפְּרִי

וְשֶׁאֶצְלָם בְּחֶבֶל תַּעְנָךְ

אָמְנָם זוֹ כְּבָר לֹא תְּקוּפַת הַתָּנָ"ךְ

וּבְכָל זֹאת עֲדַיִן הַפְּרִי נֶאֱסָף

וְנִמְסָק וְנִקְטָף

וְאֵין כָּאן הַרְבֵּה מָה לְהוֹסִיף

חַג הַסֻכּוֹת הוּא חַג הֶאָסִיף

וְגַם הַסֻכָּה נֶאֱסֶפֶת וּמוּקֶמֶת

מֵעַנְפֵי הָעֵץ וְעָלִים רַעֲנָנִים

וּבָה אֲנוּ שָׂמִים אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים

שֶׁנִּתְבַּרְכָה בָּהֶם אַרְצֵנוּ בִּתְקוּפַת הַתָּנָ"ךְ

וּמִתְבָּרֵךְ בָּהֵם הַיּוֹם גַּם חֶבֶל תַּעְנָךְ.

 

הַדּוֹד שֶׁמְּלַמֵּד בִּישִׁיבָה

עָבַר לַעֲמִידָה

וְאָמַר: הַיְּשִׁיבָה

הִיא מִצְוָה.

אֲנִי יוֹשֵׁב

כִּי אֱלֹהִים צִוָּה.

וּכְשֶׁשְּׁלוֹמִית שָׁאֲלָה לָמָה הוּא עוֹמֵד

הוּא קְצַת הִתְבַּלְבֵּל וּמִיָּד הִתְיַשֵּׁב  וְאָמַר:

יְהוּדִים יוֹשְׁבִים בְּסֻכּוֹת

גַּם כְּשֶׁהֵם בְּגוֹלָה, כְּמוֹ בְּאִיטַלְיָה,

גַּם כְּשֶׁזֶּה אָבִיב, כְּמוֹ בְּאוֹסְטְרָלִיָה,

וְגַם כְּשֶׁאֶת הַזַּיִת, הָרִמוֹן אוֹ הָאֶשְׁכּוֹל

אֲנַחְנוּ קוֹטְפִים רַק מִן הַמָּדָף בַּמַּרְכּוֹל.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בַּסֻּכָּה בִּרְצוֹן הָאֵל

שֶׁהוֹצִיא מִמִּצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְהוֹשִׁיבָנוּ בְּסֻכּוֹת בְּלֵב הַמִדְבָּר

וְצִוָּנוּ לָשֶׁבֶת הַיּוֹם כְּדֵי לִזְכּוֹר אֶת הֶעָבָר

וּמֵרוֹב הִתְרַגְשׁוּת הַדּוֹד שׁוּב עָמַד

וּשְׁלוֹמִית כְּבָר מַמָּשׁ לֹא הֶחֱזִיקָה מַעֲמָד

וְשָׁאֲלָה אֶת בֶּן הַדּוֹד שֶחָזַר מִן הַמִּזְרָח

מָה דַעְתוֹ בְּעִנְיְנֵי הַסְּכָךְ

וְכָךְ הוּא סָח:

 

טוֹבִים בְּעֵינַי דִּבְרֵי הַדּוֹדוֹת

טוֹבִים בְּעֵינַי דִּבְרֵי הַדּוֹד

וּבִכְלַל

הַכֹּל טוֹב מְאֹד.

רַק הָיִיתִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף, סָח בֶּן הַדּוֹד,

וְאוּלַי אֲפִילוּ הוֹרִיד כַּמָּה דְּמָעוֹת,

שֶׁהַבַּיִת בּוֹ אָנוּ יוֹשְׁבִים תָּמִיד

בָּנוּי אֶבֶן וּמְצוּפֶּה בְּסִיד

כֻּלּוֹ אָטוּם וְקָשִׁיחַ מֵחַרְטוֹם עַד זָנָב,

וְשָׁבוּעַ אֶחָד בְּשָׁנָה, עִם בֹּא הַסְּתָו,

אֲנַחְנוּ חוֹוִים מַשֶּׁהוּ אַחֵר, הַרְבֵּה יוֹתֵר מְרֻכָּךְ,

יְשִיבָה בֵּין קִירוֹת אֲחֵרִים, תַּחַת מִפְרְצֵי סְכָךְ,

מְנִיחִים לָרוּחַ לְהִכָּנֵס, לַאֲוִיר לַחֲדֹר,

מְבִינִים שֶׁלֹּא כֹּל חוֹר צָרִיךְ לִסְכֹר

שֶׁנְּשִׁימָה רַעֲנָנָה בּוֹנָה נְשָׁמָה רַעֲנָנָה

וְשֶׁמִּתַּחַת לַסְּכָךְ מְקַנֶּנֶת הַשְּׁכִינָה

 

שְׁלוֹמִית כְּבָר הַיְתָה קִצְרַת נְשִׁימָה

לֹא כֹּל דָּבָר כֹּל יַלְדָה מְבִינָה

בְּיִחוּד בְּעִנְיְנֵי נְשָׁמָה וּשְׁכִינָה

אֲבָל שְׁלוֹמִית הִיא יַלְדָה חֲכָמָה

וְאֶת הַדִּיוּן בִּקְצָרָה הִיא סִכְּמָה:

 

הֵידָד לַדּוֹדָה מִן הַתָּנָ"ךְ

הֵידָד לַדּוֹדָה מִן הַתַּעְנָךְ

הֵידָד לַדּוֹד מִן הַיְּשִׁיבָה

הֵידָד לְבֶן הַדּוֹד מִן הַמִּזְרָח

 

וְאִמָּא וְאַבָּא עָנוּ בַּסָּךְ

אֶחֱזִי בַּזֶּה וְגַם מִזֶּה יַדֵּךְ לֹא תַנַּח

 

אוֹר זָהֹב מִן הַסֻּכָּה זָרַח

וְהֵאִיר קִירוֹת נוֹצְצִים וּסְכָךְ

וְמִשְׁפָּחָה עַלִּיזָה בְּזֶמֶר פָּצְחָה

עַל שְׁלוֹמִית שֶשּׁוּב בָּנְתָּה סֻכָּה.

עזרים

צוותי הדרכה ?! התחברו 

ראשי

בחירת תוכן