נספח:

הסיפור שלנו – סיפור של תנועה חדשה ותיקה עם שורשים עמוקים שממשיכים להתעצב

אז מאיפה נתחיל- כיאה לתנועה כמעט בת 90 מההתחלה. כשאנשי העלייה השנייה שואלים את עצמם איך נקיים חברת מופת בארץ ישראל הם בוחרים להקים צורות התיישבות שמושתתות על ציונות סוציאליסטית. מעגלי חיים שמגשימים את רעיון ההתיישבות, העבודה העצמית בארץ ישראל תוך חיים בשותפות, בשיח הדדי ושוויני שמבטל מעמדות ופערים חברתיים. אותם בעלי מחשבה חלוצית מעצבים את רעיונות הקבוצה, הקיבוץ והמושב. החזון הוא משותף אך כל צורה שונה באופי החיים ובמהות.

הקבוצה והקיבוץ נהגו שוויון ואחידות בין החברים בהם, שותפות מלאה ברכוש, בחלוקת העבודה ובמשאבים הכלכליים. היחידה הבסיסית היא האדם הבודד חבר הקבוצה שנושא בנטל באופן שווה עד ביטול הפערים בצורה מוחלטת. הקיבוץ שונה מהקבוצה בעיקר בגלל גודלו שהצריך הסדרה תקנונית של הכללים.

מייסדי המושב ראו בצורה מעט שונה את הגשמת הרעיון הציוני-סוציאליסטי – "אם כל חבר מביא את עצמו לידי ביטוי במלוא עצמותו הרי זה שוויון גמור" (א.ד גורדון). צמצום הפערים ייעשה מתוך השוויון ביכולת לעבוד ולהתפרנס. החברות במושב היא של משפחות שמקבלות בחכירה חלקת קרקע לאומית ואמצעי ייצור שווים לעבוד בעבודה עצמית ולקחת חלק במשימה הציונית המשותפת: התיישבות וחקלאות. השיווק היה מאורגן לאותה נקודת שיווק לכן אם משפחה לא מצליחה לעמוד בנטל העבודה, החברים האחרים מחויבים לעזרה ההדדית, בין היתר מתוך ההבנה כי החלשות של משפחה אחת תחליש את כל הקהילה. נהלל, המושב הראשון, הוקם ב1921 והמבנה האדריכלי שלו היה במעגלים שביטאו את השותפות בין המשפחות בו.

מה שהסדיר את היחסים היו עקרונות המושב, אשר נוסחו על ידי אליעזר יפה, ובאו לידי ביטוי בצורה קצת שונה ממושב למושב. העקרונות יצרו מארג חיים קהילתי שמבוסס על המתח בין היחיד לכלל בין הפרטי לציבורי. בבסיס המתח עומדת ההשתתפות של היחיד בעיצוב המשותף. לכל אדם במושב יש מרחב פרטי במשק המשפחתי בו הוא יוצר, עובד ומפרנס אך יש לו גם מערכת יחסים עם הכלל שבאה לידי גם מתוך כורח וגם מתוך בחירה. הרצון ליצור ערך מוסף מהביחד גזר על כל אחד להיות שותף בוועדות השונות שריכזו את תחומי המושב- חינוך, תרבות, רווחה, נוער, משק ועוד. ההשתתפות הייתה מתוך מחויבות לביחד ולא מתוך הגדרה קבועה מראש. כל מושב הגדיר בעצמו מהם תחומי ההשתתפות ואיך נראית היצירה המשותפת. כל מושב עיצב ויצר תרבות ומסורות ייחודיות משל עצמו.

כאשר היו בארץ כמה עשרות מושבים עלה הצורך לשלב כוחות ולייצר מרחבים משותפים לשיחה ועשייה. הלא בכל המושבים מתמודדים עם סוגיות כמו משק, חקלאות, תרבות ונוער למה שלא נתמודד עם הסוגיות יחד, נשוחח על האתגרים המשותפים ונמצא פתרונות כך אולי גם נקל על עומס המשימות שהיחיד מתמודד בין ניהול המשק הפרטי לאחריות הציבורית. כך קמה בשנת 1933 תנועת המושבים שהייתה מורכבת מועדות שדנו בתחומים השונים במושב ונתנו להם מענים. בוועדות ישבו נציגים מתנדבים מהמושבים השונים שתרמו מזמנם ומרצם כדי להשפיע לטובה על המושבים בארץ.

בין הועדות שפעלו בתנועת המושבים הייתה גם ועדת הנוער אשר עסקה בצרכים של הנוער במושב. בני הנוער ברובם עבדו במשק המשפחתי והיה חשוב למלא את עולמם הרוחני והתרבותי בהעשרות, טיולים, כישורי חיים, סוגיות של נוער כדי שהללו יקלו על שגרת יומם וייצרו להם פנאי. בנוסף, ועדת הנוער ראתה בבני הנוער ממשיכי הדרך, הדור השני למושבים והיה חשוב לחנך לערכי המושב, ולהגשמתם. החיים במושב לא היו פשוטים ועלה חשש שאם לא נשקיע בהצדקה ערכית יהיו רבים שלא יעמדו במשימה.
לנוער המושבים קראו בני המושבים ולימים ועדת הנוער תהפוך להיות תנועת הנוער בני המושבים.

עם הקמת המדינה המשימות הלאומיות התרחבו ומעבר לביטחון, התיישבות וחקלאות נוספה משימה של קליטת עלייה. מאות אלפי עולים חדשים הגיעו למדינה הצעירה והיה צורך ליישב אותם, אחת מצורות ההתיישבות שנבחרו הייתה המושב משום שעקרונותיו יכולים לייצר חליפות שמתאימות לאנשים רבים וגם משום שאנשי המושבים נרתמו לסייע בכך. ב1953 דוד בן גוריון מכנס את בני המושבים הצעירים ומבקש מהם להתגייס למשימה הלאומית – קליטת העלייה והקמת המושבים החדשים. ההתגייסות כרוכה במחירים אישיים ומשפחתיים, הם נדרשים לעזוב את משק משפחתם ולעבור למושב החדש. התפקיד הוא הדרכת העולים בדרכי המושב, הכשרה בחקלאות ובחיים משותפים וחינוך הדור הצעיר לעקרונות המושב. הקריאה של בן גוריון והבנת הצורך הלאומי סחפו אחריהן מאות בני המושבים שהתגייסו למשימה. לתנועה הזו של צעירים שעוזבים את בתיהם לעבר הלא נודע קוראים תנועה ללא שם וזאת משום שהמתנדבים רצו שהמאמץ שלהם יהיה חלק מבניין הארץ מבלי הכרה מיוחדת שתבדיל אותם מהמאמץ המשותף. תנועה ללא שם היא דוגמא לעקרון העזרה ההדדית שחוצה את גבולות המושב והופך לסולידריות עמוקה לחברה ולעם.

במהלך שנותיה הראשונות של המדינה העולים הקימו מאות מושבים חדשים והעלו את חשיבות המושב וההתיישבות העובדת במאות מונים. להתיישבות העובדת ולמושבים בפרט היה תפקיד משמעותי במשימות של בניין הארץ. הרבה מהמושבים הוקמו בפריפריה החברתית ובכך ביססו את ההתיישבות ושמירה על הגבולות. יגאל אלון נהג לומר שאם ערב אחד כל בתי הארץ יכבו את האורות ורק בהתיישבות העובדת ידליקו חזרה אז נראה שרטוט של מפת המדינה. משימה שנייה הייתה החקלאות ועיבוד האדמה. המושבים והקיבוצים פיתחו ענפים רבים בתחומי החקלאות, יצרו חוסן תזונתי שתרם לעצמאותה ולהתחזקותה של המדינה. מדינת ישראל הצעירה הפכה למעצמת חקלאות עולמית. ההתיישבות והעבודה החקלאית היו האבנים השואבות של הציונות שראתה במרחבים ובצורות ההתיישבות הללו מגשימים של החזון הציוני.

ועדת הנוער לימים הפכה להיות בני המושבים, תנועת נוער ענפה שמאגדת בתוכה את נוער המושבים. עם השנים עולה ההבנה בוועדת הנוער כי ראוי שנוער המושבים יתחבר לתנועת נוער גדולה שתסייע לוועדת הנוער למנף את הפעילות. תנועת הנוער שנבחרה הייתה הנוער העובד מכמה סיבות – הנוער העובד היא חלק מתנועת העבודה וכן היא תנועה של נערים עובדים, והנוער של המושבים מתמודד עם היותו נוער עובד. בשנת 1959 התכנסה ועידת בני המושבים והוחלט בה על הקמת חטיבת בני המושבים כחלק מהנוער העובד והלומד. החטיבה הוקמה עם מטרות ברורות שאחת מהן היא חינוך להמשכיות רעיון המושב. מלכתחילה הוסכם שתהיה שמירה על זהותם הייחודית של בני המושבים ולחטיבה יהיה צביון התואם את אופי המושבים, היה לה אפילו סמל נפרד. מרגע ההקמה ולאורך כל הדרך היו יחסים מורכבים עם הנוער העובד והלומד, ניתן לקרוא מפרוטוקולים של בני הנוער. הצורך בלהיות תנועה כללית מול החשש להיטמע. הנועל לא ראו בעין יפה את הרצון של המושבים לייחודיות וזה יצר מתח שהחריף ככל שהנועל קידמו תהליכי הקמה וחיזוק של תנועת בוגרים.

בשנות ה80 היה משבר כלכלי גדול במשק שהשפיע על אנשים רבים. כוח הקניה נחלש וההכנסות של החקלאים ירדו. המושבים נפגעו מהמשבר בצורה קשה והאגודות החקלאיות נכנסו לחובות עמוקים. היה חשש אמיתי לקריסה של קיבוצים ומושבים רבים. המדינה הגיעה להסדר עם האגודות כי יימחקו להם חלק מהחובות ובתמורה הם יוותרו על נתח מהקרקע החקלאית שיוקצה לטובת יחידות מגורים (כפי שמכונה הרחבות). כך פתחו המושבים והקיבוצים את שעריהם לתושבים מבחוץ שהגיעו לחיות ביישוב מבלי להיות חברים באגודה או לעסוק בחקלאות. המרקם החברתי השתנה ועקרונות המושב הפכו להיות פחות נוכחים ביום יום. המושב והקיבוץ המתחדשים הביאו אתם אתגר חדש והוא החיבור הקהילתי בין התושבים ויצירת סביבה שלכולם יש חלק בעיצוב המשותף.

בני המושבים נרתמה למשימה זאת והתאימה את תכניה ומבנה פעולתה לאתגרים שעלו ובכך הפכה להיות רלוונטית לכל יישוב ששם את הקהילה במרכז. תנועת הנוער מהווה מנוע משמעותי ביצירת החיבור הקהילתי, בתפיסה התנועתית. הנוער הוא בלב הקהילה והקן מוביל ושותף ביצירת החיבור בין שלל מרכיבי הקהילה בגילאים השונים. התנועה מייצרת מנהיגות מקומית של נוער שותף ומשפיע על הסביבה בה הוא חי מתוך כוונה שחלק מבני הנוער אף יחזרו וימשיכו את החיים ביישוב.

מבנה הפעולה ואופני ההגשמה של בני המושבים הלכו והתמקצעו עם השנים אך בו בעת התגלעו פערים משמעותיים עם הנוער העובד והלומד. הפערים הביאו לריחוק שנבע בעיקר מהאופן השונה בו תפסה כל תנועה את התפקיד של תנועת הנוער ואופני ההגשמה. כאשר הנהגת הנוער העובד והלומד חשה בריחוק היא ניסתה לקרב אליה את חניכי בני המושבים על ידי פגיעה באוטונומיה הניהולית והחינוכית של הנהגת בני המושבים, דבר שיצר חיכוך גדול עד אשר ביקשה חטיבת בני המושבים לעזוב את הנועל. למהלך הייתה תמיכה רחבה מתוך השטח אך הוא נעצר בעקבות התנגדותה של תנועת המושבים. אחרי כשלון הפרידה הראשון הוחלט לנסות להסדיר את היחסים בין בני המושבים לנועל. ניסיונות ההסדרה לא צלחו והפגיעה באוטונומיה החינוכית ובזהות הייחודית של בני המושבים התגברה.

יותר מעשור אחרי ניסיון הפרידה הנהלת תנועת המושבים יחד עם הצוות המרכזי של התנועה החליטו על התנתקות חד צדדית מהנוער העובד והלומד ויציאה לדרך עצמאית. מהלך העצמאות זכה לתמיכה רחבה של קהילות ובוגרים מדורות רבים שהיו בבני המושבים. אותם בוגרים היו הכוח המניע של המהלך. יחד עם זאת מרגע ההתנתקות נקלעה בני המושבים לקשיים רבים רגולטוריים ותקציביים,  חלקם היו משום שהנהגת התנועה לא נערכה או צפתה אותם וחלקם נבעו מההתנגדות הקשה של הנוער העובד והלומד להגיע להסדרה. בתום כמה חודשים גורמים בתנועת המושבים הביעו חרטה על מהלך הפרידה וחתמו על הסכם מחודש עם הנוער העובד והלומד על קיום חטיבת בני המושבים.

בשלב זה רובם הגדול של הקהילות, הבוגרים ובעלי התפקידים במועצות סירבו לחזור לפעילות תחת הנוער והלומד ויחד עם הנהגת התנועה ניסו לקדם פתרון הולם למצוקה. היה חשש אמיתי שהמושבים, הקיבוצים והיישובים יתפזרו להם בין תנועות הנוער השונות במרחב ובכך יגיע הקץ על תנועת הנוער הקהילתית. אחרי מאמצים רבים נמצא הפתרון והוא חבירה לארגון השומר החדש, ארגון ששם למטרה לשמור על אדמות המדינה על ידי חיזוק החקלאות. כך, התחדשה לה תנועת הנוער הוותיקה בעלת השורשים הענפים. אומנם השם והסמלים של בני המושבים לא יכלו להמשיך אתה הלאה, אך הקהילות, הרוח, הערכים והתפיסה כן.

כעת עומדת התנועה החדש-ותיקה בפני תהליך התחדשות וחידוש. זיקוק הערכים מתוך הזהות רבת השנים שהתעצבה וממשיכה להתעצב, מתוך הערכים ייבחרו סמלים הולמים שיבטאו את הייחודיות של התנועה.
עתיד התנועה תלוי בנושאים שלה, עד כמה יהיו מחויבים לשורשים ולערכיה, עד כמה יהיו קשובים לקהילות ולאתגרים המתפתחים בהן, עד כמה יהיו בדיאלוג מתמיד בין הווה לעבר, בין שטח להנהגה. מכאן האופק עוד רחב ונכונה לכולנו עבודה רבה בסלילת הדרך ובבניית הקומות הבאות שישפיעו על החברה.

עינב לוצטו

רכזת הדרכה בבני המושבים בעבר

 2014 – 2019 ובתנועה החדשה

נכתב בספטמבר 2019 חודש אלול תשע"ט