נספחים:

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ובעיקר בשנות החמישים נעלמו אלפי תינוקות ופעוטות ממשפחותיהם – משפחות עולים שהגיעו ארצה ושוכנו במעברות ובמחנות קליטה. כשני שליש מהילדים היו ממשפחות עולים מתימן. על פי הערכות מקלות, באותן שנים נעלם כל ילד שמיני מקרב המשפחות התימניות.
השליש הנותר של הילדים היו ילדים ממשפחות מזרחיות אחרות – טוניסאיות, מרוקאיות, טריפולטאיות, עיראקיות ועוד – ומקצתם ילדים למשפחות שעלו ממדינות הבלקן.

אלפי עדויות של הורים מלמדים על שיטה דומה: ההורים נדרשו למסור את ילדיהם לבתי תינוקות או לבתי חולים בתואנה כי שם "יקבלו טיפול הולם יותר". לעיתים נלקחו הילדים בכוח על ידי עובדות סוציאליות או אחיות, הועלו לאמבולנסים והועברו בכפייה למוסדות אלה. ההורים לא הורשו להישאר בקירבת הילדים ונדרשו לשוב לביתם ולחזור רק על מנת להניק את הפעוטות. לאחר מספר ימים נמסר להורים כי ילדם מת.
ההורים מעולם לא ראו את גופת ילדם ולא אפשרו להם להביא את ילדם לקבורה. ברבים מהמקרים לא קיבלו ההורים תעודת פטירה או שקיבלו אותה לאחר זמן רב ובדיעבד. עשרות בודדות של ילדים הוחזרו להוריהם לאחר שאלה הקימו קול מחאה רמה, אך לגבי רוב הילדים לא נודע מה עלה בגורלם.
פניות רבות לגורמי חוק, למשרדי ממשלה ופקידים שונים העלו חרס. הילדים לא אותרו והוכחה על מותם לא הומצאה, אדרבא: חלקם נמצאו שנים רבות אחר כך בחיק משפחות אחרות.

הפרשה התעוררה שוב לאחר מספר שנים, כשמרבית המשפחות קיבלו צווי גיוס לצה"ל על שמם של הילדים שהוגדרו "מתים". לאורך השנים, ורק לאחר ביקורת ציבורית עזה, נערכו בדיקות רשמיות מטעם המדינה. הראשונה היתה ועדה בין משרדית משותפת למשרד המשפטים ולמשטרה, שפעלה בין השנים 1967-1968 (ועדת בהלול מינקובסקי).
ועדת שלגי, שהוגדרה כ"ועדת בדיקה" ופעלה בשנים 1988-1984 היתה הועדה השניה. רק בסוף שנות התשעים, לאחר מחאתו של הרב עוזי משולם ז"ל, קמה "ועדת חקירה ממלכתית" שפירסמה את מסקנותיה בשנת 2001. מאוחר יותר הוטל חיסיון על חומרי הוועדה עד לשנת 2066. כל הוועדות הגיעו למסקנה שמרבית התינוקות נפטרו, ולגבי עשרות תינוקות לא ידוע מה עלה בגורלם. העובדה שחומרי החקירה החשובים נותרו חסויים וסגורים לשבעים שנה מעוררת תחושה קשה.

האופן שבו ביטלה ועדת החקירה את פרשת ההיעלמות של הילדים מעורר טירדה רבה. הועדה מצאה לנכון לציין שבאותן שנים נוהלו הרישומים השונים שלא כשורה ובאי סדר בולט, כך היא פטרה רישומים בהם מתועד שתינוקות לא נפטרו, ובאותו זמן ממש הסתמכה הועדה על רשימות פטירה של תינוקות שנכתבו בדיעבד ולאחר מעשה, וקיבלה רישומים אלה כתיעוד אמין ומקובל.

הועדה לא מצאה לנכון לחקור את השמדתם של שני ארכיונים חשובים הנוגעים לפרשה, שהושמדו בסמוך לזמן פעילות הועדה, והסתפקה בהסבר כי הארכיונים הושמדו "בטעות". יתרה מכך, הועדה התמקדה בבדיקת הטענה בדבר "חטיפה ממסדית", אולם לא לקחה בחשבון כי יתכן מאוד שהיעלמות הילדים היתה תופעה שנוהלה בערוצים מקבילים, בחסות העלמת עין ואדישות ממסדית, ולאו דווקא מתוך הוראה או כוונה ממסדית מפורשת.

מתוך "על הפרשה" באתר של עמותת עמר"ם

חמשת ערכי הליבה – הבסיס הערכי שלנו

ערכי הליבה הם הבסיס הערכי של כל חניכי התנועה, שזורים בתוכן ובתכניות החינוכיות שאנו מקיימים. לאורם אנו בוחנים את המציאות ובוחרים את המעשה שלנו בחברה.

שוויון ערך האדם- ההנחה הבסיסית שלנו היא שכל בני האדם נבראו בצלם, ייחודיים ומיוחדים ולכן שווים בערכם. על כן מחובתנו להיאבק למען זכותו של כל אדם לחיים, לכבוד, לחירות, לביטחון, לביטוי וליצירה. עלינו לפעול לתיקון חוסר השוויון בכל המישורים בסביבתנו הקרובה והרחוקה ולא לעמוד מנגד.

​ציונות כאידיאל שאין לו סוף–  אנו פועלים מתוך חיבור עמוק לארץ ישראל ומתוך שאיפה מתמדת להמשיך ולבנות כאן חברת מופת מוסרית, יצרנית ודמוקרטית. אנו רואים את עצמנו ממשיכי הדרך של ההתיישבות העובדת ומחוייבים לרעיונותיה, ביניהם השמירה על החקלאות. עלינו להכיר את העבר תוך חיזוק זהותנו היהודית והישראלית, להתמודד עם אתגרי ההווה  ולשאת באחריות על עיצוב מדינת ישראל והעתיד לבוא.

הוויה דמוקרטית– אנו מאמינים בשותפות של כולנו בעיצוב המרחב הציבורי ובהשפעה על הסביבה בה אנו חיים מתוך תחושת שייכות, שיח הדדי ולקיחת אחריות.  מלאכת היצירה המשותפת של חיינו מביאה לידי ביטוי את הרב גוניות, ומרחיבה את קשת התפיסות והצבעים בחברה. אנו מחויבים למעורבות ולאזרחות פעילה במדינת ישראל, שמירה על הדמוקרטיה והתחשבות במיעוט ובשונה.

סוציאליזם קהילתי– אנו מאמינים כי האדם הוא יצור חברתי ומטבעו להתקיים בשותפות, ולקשור את חייו בחיי סביבתו. לכן אנו רואים בקהילה את הביטוי להנחה זו ושואפים לקיום מעגלי חיים, אשר במרכזם עומדים יסודות של שיתוף, אחווה, רעות, וערבות הדדית. קהילה וקהילתיות מגבירים את תחושות השותפות והשייכות ומחזקים את יסודות הצדק החברתי.  המחויבות ההדדית הנדרשת כדי ליצור קהילה, מחייבת את חבריה להכיר בשונות, במגוון ובצרכים של כלל חברי הקהילה, מחויבות זו יוצרת רגישות לאחר, כבוד לזולת ואחריות חברתית. מתוך התפיסה הקהילתית-ערכית צומחת מחויבות חברתית למעגלים הולכים ומתרחבים בחברה הישראלית.

עבודה ויצירה- אנו רואים בערך העבודה, העשייה והעמל חלק מקיומנו האנושי ודרך להביא את עצמנו לידי ביטוי. היכולת שלנו ליצור ולייצר היא זו שתבטיח חברה וסביבה בת קיימא, בריאה, יצרנית ועצמאית.  מתוך כך אנו מאמינים בחשיבותה של החקלאות המאפשרת חיבור ושותפות בין אדם לאדמה, ומבטיחה את החוסן של הקהילה והחברה בישראל.

עלינו לשאוף כי כל עבודה תכבד את בעליה ולפעול נגד ניצול ועבדות.