מטרת החלק:
נבחן את המסיכות שאנו שמים ביומיום
יצירת מסכות
כל אחד מקבל מסיכה לבנה וחומרי יצירה ויוצר את המסיכה שלו במובן המטפורי של המילה.
משחק המסכות
דיון:
מטרת החלק:
נדון בצורך האנושי להיות נאהבים ונתמודד איתו
על הניכור
קוראים את הטקסט – על הניכור מאת מרטין בובר.
על הניכור בא לתת את האלטרנטיבה למה שאריך פרום כותב.
דיון:
מטרת החלק:
נבין שבכדי להעמיק את הקשר עלינו להצליח להסיר מסיכות ונתנסה בשיחה אינטימית והורדת מסיכות
קוץ ופרח
יושבים במעגל עם הגב אחד כלפי השני כאשר המסיכות עליהם לתת אחד לשני קוץ ופרח, כלומר קוץ- להגיד להם איפה הם היו רוצים לדרוש מהם קצת יותר ופרח, מחמאה או דבר טוב. הדרישה היא לנסות להגיד את הדברים תוך שמתמודדים עם הרצון להיות נאהבים.
אריך פרום טוען שבעולם המודרני אנחנו מחפשים להיות נאהבים ולכן רק מתחשבים באחרים ולא דורשים מהם. אנחנו מאמינים שבכדי להעמיק מערכות יחסים, שבכדי ליצור קשר מרכזי, אנחנו צריכים לדרוש מאנשים, לשקף להם, ולא לייצר את הפשרה. להכיל זה השלב הראשון אבל השלב השני זה גם להתמודד איתם ועליהם. צוות טוב מצליח להכיל לא רק את השוניות אחד של השני אלא את השיחה על השוניות אחד של השני.
על הניכור, על הפחד / מרטין בובר
אתה הולך לך שם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תוהה לך בדרך, בדרכך לאן?
ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם… אך רק רגע, נודד, בטרם הושטת את ידך לשלום, גילית לתדהמתך שאלו מסכות מהלכות.
"שלום" אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, "מה שלומך?"
'בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין ידוע…!'
את כל זאת, נודדי הבודד, היית יכול לומר. אך ידעת מה מסכה מצפה לשמוע… ואז הוצאת מתיק נדודיך, את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר: 'בסדר… ואתה…?' "בסדר…" ואז נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך. אך את המסכה שלך לא הורדת. ואת תיק נדודיך, שמכיל את כל אשר הינך, השארת, כמעמסה כבדה, על כתפיך העייפות.
ומסכות, כל כך הרבה מסכות, יצפו לקראתך, נודד מחופש: בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך… לאן? ובפנים, מאחורי מסכות, ומאחורי חומות גבוהות של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם… לאדם. התשמעו את קולו?
